אימון אישי לאנשים עם אספרגר 

"תודה לאל, מישהו שומע אותי, מישהו מבין מה פירוש להיות אני..."

                                                                         קרל רוג'רס

קידומם של אנשים עם אספרגר באמצעות אימון אישי

                                                 מאת: ליאת פליישר

אימון הוא מקצוע שייעודו השגת שינוי, מימוש עצמי והישגים אצל המתאמן. זהו כלי התערבות מעצים המאמין שהאדם הוא המומחה לחייו ועל כן נשען על עולמו הפנימי של המתאמן, מגדיל את המודעות והגילוי העצמי ובדרך של תרגום בחינת מציאות חייו, ליעדים מוגדרים ובנית תוכנית פעולה עוזר למתאמן לשפר את יכולותיו.

זהו תחום חדש יחסית והעוסקים בו רואים בו פרופסיה לכל דבר, הנשענת על אתיקה מקצועית לצד יתר הפרופסיות הותיקות ופועלים להשיג הכרה זו.  התמחויות שונות תופסות יותר ויותר מקום באימון ולצד החלוקה המסורתית של אימון אישי מול אימון עסקי רואים היום התייחסות ספציפית למגדר, גיל ותחומי עיסוק שונים בהתמחות.

כך למשל ניתן למצוא היום מאמנים לתחום של העצמת נשים, לצעירים, לתחום האמנות או החינוך.

אוכלוסיית האנשים עם הצרכים המיוחדים גם היא אוכלוסיה היכולה ליהנות מתחום האימון ואמנם יש כיום התמחויות לאימון אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה כאלה ואחרות.

תסמונת אספרגר היא לקות תפקודית מקבוצת הפרעות התפתחות נרחבות -  P.D.D (Pervasive Developmental Disorder). הנכללת בספקטרום האוטיסטי. אנשים בעלי תסמונת זו יכולים במיוחד ליהנות משיפור משמעותי בתפקוד החברתי שלהם ובאיכות חייהם בעזרת אימון אישי.

 מהו אספרגר?

בשנת 1943 חקר דר' ליאו קאנר מארה"ב קבוצה של ילדים בעלי מאפיינים ייחודיים וטבע לגביהם את המונח "אוטיזם של הילדות".

שנה לאחר מכן מבלי לדעת על עבודתו של קאנר תיאר רופא אוסטרי בשם הנס אספרגר קבוצה של ילדים אותם תיאר כסובלים מ"פסיכופתולוגיה אוטיסטית" , הפרעת אישיות המאופיינת בבידוד חברתי.

רק לאחר שנים רבות בשנת 1981, חוקרת אמריקאית, לורנה וינג, הביאה תיאורי מקרים של ילדים עם מאפיינים דומים לאלו שתיאר אספרגר והיא שטבעה את המונח "תסמונת אספרגר".

על אף חילוקי הדעות לגבי הגדרת התסמונת ומאפייניה, ומידת הקשר שלה לספקטרום האוטיסטי, עדיין מדובר על הפרעה המאופיינת בליקויים בתקשורת חברתית, ביצירה וביסוס של קשרים חברתיים ובחוסר הבנה ויכולת לפרש נכון סיטואציות חברתיות.

היכולת המילולית טובה וכך גם האינטליגנציה .

את המאפיינים של תסמונת אספרגר ניתן לחלק לשלושה תחומים עיקריים:

תקשורת:

לבעלי התסמונת יכולות מילוליות טובות, כאמור, אולם השפה שהם משתמשים בה היא תבניתית, לא פרגמאטית. הם אינם קשובים לביטויים דו משמעיים, מטפורות ודקויות לשוניות. יש להם קשיים בהבנת תקשורת לא מילולית (שפת גוף, מחוות, אינטונציה בדיבור.) ומשום כל עלולים להגיב באופן לא תואם.

גם אם אין לאנשים עם אספרגר ליקויים בדיבור הרי שהדיבור לעיתים בנימה חד גונית, בקצב או עוצמה לא מותאמת לסיטואציה.

תפקוד חברתי

לאנשים עם אספרגר יש לעיתים קרובות קשיים באינטראקציה חברתית מכיוון שיש קושי בהבנה ופירוש נכון של סיטואציות חברתיות. ניסיונות ליצור קשר נתפסים לעיתים כלא מתאימים ומוזרים.

גם אם יש הבנה לרגשות הזולת, כוונותיו או מניעיו, הם אינם יודעים איך להגיב לכך באופן אינטואיטיבי וספונטני. קיים רצון לקשר חברתי, אך לא את הידע כיצד ליצור אותו.

תחומי עניין, פעילות ושגרה

אצל אנשים עם אספרגר, קיימת לעיתים התמקדות בתחומי עניין צרים ובקשר עם אנשים עולים תחומי עניין אלו בלא שתהיה רגישות למידת ההתעניינות של הזולת. אנשים שאינם מתעניינים בתחומי העניין שלהם אינם נתפסים כבני שיח.

לעיתים מתקשים לגלות גמישות לשינויים, שומרים בקפדנות על שיגרה, חוששים ממצבים של אי ודאות.

 אז מה לכל זה ולאימון אישי?

אנשים עם אספרגר, נכללים כאמור בספקטרום האוטיסטי, אך מורכבות התסמונת ובעיקר היכולות המילוליות והקוגניטיביות הגבוהות מצריכים דרכי טיפול והתערבות ייחודיות.

כיום מוקדי הטיפול וההתערבות העיקריים שמטרתם לקדם אנשים עם אספרגר הם חברתיים ותקשורתיים ונשענים בעיקר על התערבות התנהגותית. ביטויים כמו "ללמד", "לגרום לרכישת הרגלים", "להדגים, להדריך ולתרגל", הם הביטויים המובילים בדרכי ההתערבות הנהוגות כיום.

מעט מאוד, אם בכלל, יש התייחסות לתובנות של האדם אותו רוצים לקדם. האינטליגנציה התקינה ולעיתים אף הגבוהה משרתת את יכולת הלמידה וההפנמה.

אם כך, מדוע לא את התובנות הפנימיות? מדוע להניח כי אנשים עם אספרגר לא יכולים לשפר את חייהם בתחומים החברתיים ולעשות שינוי בחייהם דרך התבוננות עצמית, אלא רק דרך למידה ותרגול?

אנשי המקצוע אינם חלוקים בדבר החשיבות של היכולת הקוגניטיבית השפתית של בעלי התסמונת כמפתח להצלחה בקידומם או לגבי ההתערבות ההתנהגותית כיעילה ביותר להשגת תוצאות.

אימון משלב בין השניים.

אדם עם אספרגר ,גם הוא המומחה לחייו, גם הוא בעל יכולת להשתנות ולהשתפר מבפנים. מה שנדרש הוא תהליך אימוני שמתחשב באופן שבו בעלי התסמונת תופסים את המציאות בכלל ואת מציאות חייהם בפרט.

אם עד כה המדריך או המטפל הוא המומחה במיומנויות חברתיות, הוא מסביר ומלמד, באימון  המאמן הוא מומחה בלהביא למודעות ולהניע לפעולה, זאת מתוך הבנת התסמונת והתייחסות אל הקשיים שהיא מציבה.

 כיצד עושים זאת?

באימון אנשים עם אספרגר אפשר להשתמש בכל כלי האימון :

שאילת שאלות , ברורות, סגורות והקשבה. אנשים עם אספרגר מתבטאים היטב , אך יש הרבה מקום לשיקוף דבריהם ולעיתים קרובות ניסוח מחדש. הצגת המציאות באופן שונה, ערעור על פרדיגמות מחשבתיות הן הבסיס לתובנות חדשות שיניעו לפעולה.

חשיבה חיובית, דיבור חיובי תמיכה ועידוד להבעת רעיונות ולבחירה עצמאית של דרכי פעולה יוצרים שינוי באמונה של אנשים עם אספרגר לגבי מידת המסוגלות שלהם לבחור את ההתנהגות שתשנה את תפקודם ותקדם אותם בתחומים החברתיים והתקשורתיים.

שימוש במודלים ותרגילים שונים כמו מילוי גלגל החיים, מודל אפר"ת,חלון ג'ו הארי, תרגיל למציאת ייעוד ואחרים, מצליחים מאוד בחשיפת מציאות חייו של מתאמן עם אספרגר ושופכת אור חדש, לו עצמו, על מחשבותיו, בחירותיו וההתנהלות החברתית שלו.

שימוש בקלפים השלכתים ובדמיון מודרך עוזרים לאנשים אלו שחשיבתם תבניתית ולא מאופיינת בגמישות יתר לפתוח ערוצי מחשבה שונים ומגוונים.

 ובכל זאת... זה לא פשוט.

מאפייני התסמונת עלולים ליצור קשיים בתהליך האימון:

אנשים עם תסמונת אספרגר רגילים לצרוך הנחיה באופן פאסיבי, בעיקר בתחום החברתי.

הדיבור לעיתים גבוה, וקשה לדעת אם הוא מסתיר פרדיגמות מחשבתיות או לא.

אימון אנשים עם אספרגר תובע מהמאמן יתר הקשבה וחוסר שיפוטיות.

לאנשים עם אספרגר נטייה להתייחסות קונקרטית לגבי מידת המסוגלות שלהם בתחומי החיים השונים, ובעיקר בתחום החברתי.

איטיות התהליך. אימון גם אם הוא ממוקד לעיתים רחוקות יהיה קצר מועד.

יחד עם זאת, מאמן מיומן הן בתהליך אימוני והן בהבנת התסמונת ואופן החשיבה השונה של המתאמנים ישיג תוצאות מרשימות.

לסיכום:

אימון אישי הוא כלי התערבות מעצים ומכבד ומתוך שהוא כזה הוא מחולל שינויים משמעותיים וארוכי טווח אצל מתאמנים.

אנשים בעלי צרכים מיוחדים יכולים ליהנות כמו כל אדם מאימון אישי אם יהיה כזה שיתחשב בקשייהם וייתן מענה ייחודי לצרכיהם.

אספרגר היא תסמונת על הרצף האוטיסטי ולאנשים עם אספרגר יש בדרך כלל אינטליגנציה גבוהה ויכולת שפתית טובה. בעזרת תובנות, המגיעות דרך התייחסות לאופני החשיבה, השונים מעט, שלהם וגזירת תוכנית פעולה יכולים אנשים עם אספרגר לעשות שינוי משמעותי באופן שבו הם מנהלים את חייהם,בחייהם החברתיים ובאיכות חייהם בכלל.